גינה אנכית במרפסת: משטח ירוק על קיר, שיטות ומגבלות

גינה אנכית במרפסת היא לא רק מראה, אלא מערכת עם שלושה מרכיבים טכניים: משקל שמועבר לקיר או לרצפה, השקיה שמגיעה לכל גובה המשטח, וניקוז שאוסף את מה שיוצא בתחתית. מי שמטפל בשלושתם מקבל קיר ירוק שמחזיק שנים, ומי שמדלג על אחד מהם מקבל כתם לחות.

לפני שבוחרים מערכת, שווה לשאול שאלה אחת: האם הירוק צריך להיות צמוד לקיר, או שמספיקה מסה ירוקה שעומדת לפניו. התשובה משנה את כל התכנון, כי היא קובעת אם המשקל מגיע לקיר או לרצפה.

שלוש דרכים להגיע לירוק אנכי

ההבדל בין השיטות אינו בעיקר אסתטי אלא הנדסי ותחזוקתי. מערכת תלויה חוסכת מקום ברצפה ומשלמת על כך בקיבוע ובמשקל שעובר לקיר, מבנה עומד חוסך את הקידוח ומשלם בעומק, ומטפס יחיד הוא הזול והפשוט אבל דורש סבלנות של עונה עד שלוש.

• מערכת שתלויה על הקיר. כיסי בד, מודולים מפלסטיק או אדניות מקובעות. המשקל עובר לקיר, ולכן נדרש קיבוע מתאים ובדיקה מקדימה.
• מבנה שעומד על הרצפה. יחידה מדורגת, מדפי חוץ או סבכה עם רגליים. המשקל עובר לרצפה, אין קידוח בקיר, וההזזה אפשרית.
• מטפס בעציץ אחד עם סבכה. הפתרון הפשוט מכולם: עציץ גדול על הרצפה, סבכה או רשת מעליו, וצמח מטפס שממלא אותה תוך עונה או שתיים.

טבלת השוואה בין המערכות

הסכומים הם טווח מקובל בשוק ולא מחירון, והמשקלים הם הערכה כללית שמשתנה לפי סוג המצע, עומק המודול והצמחים. הטבלה מיועדת להשוואה ראשונית ולא להחלטת ביצוע.

משקל וקיבוע: השאלה שנשאלת ראשונה

ההבדל בין קיר ירוק לבין תמונה תלויה הוא שהקיר הירוק משנה משקל. אותה מערכת שקולה יבשה כמה עשרות קילוגרמים, וביום אחרי השקיה או אחרי גשם היא כבדה בהרבה. משטח של 3 מטר רבוע במודולים יכול לעבור מ-60 ק"ג יבש ל-200 ק"ג ויותר במצב רווי.

מי שרוצה להימנע מכל זה בוחר מבנה עומד. יחידה מדורגת שנשענת על הקיר ועומדת על הרצפה מעבירה את העומס לרצפה, לא מחייבת קידוח, ואפשר להזיז אותה. המחיר הוא שהיא תופסת עומק של 30 עד 50 ס"מ מהמרפסת, וזה משמעותי במרפסת צרה.

השקיה וניקוז בקיר אנכי

בקיר ירוק המים נעים מלמעלה למטה. פירוש הדבר ששורות עליונות מתייבשות מהר יותר ושורות תחתונות נוטות להיות רוויות. ברוב המערכות מריצים קו טפטוף עליון, לעיתים שני קווים בגובה שונה, ומתקנים את ההבדל בבחירת צמחים ולא בכמות המים.

נפח המצע בכיס בד או במודול קטן מאוד ביחס לעציץ, לעיתים ליטר או שניים בלבד. זו הסיבה שקיר ירוק בישראל כמעט לא שורד בהשקיה ידנית בקיץ: יום שרב אחד מספיק לייבש כיס שלם. מנגד, בחורף אותה מערכת יכולה להישאר רוויה שבועות ולהעביר לחות מתמדת לקיר.

אילו צמחים מסתדרים על קיר

הכלל הוא צמחים עם מערכת שורשים רדודה, קצב צמיחה מתון ועמידות לתנודות. בפועל מסתדרים טוב צמחי עלווה משתפלים, צמחי כיסוי, עשבי תיבול קשיחים בשורות העליונות המוארות, וסוקולנטים במערכות מנוקזות היטב בשמש. שרכים מתאימים דווקא לקיר מוצל בכיוון צפוני.

מה שפחות מתאים: צמחים עם שורש עמוק, שיחים מעוצים שיהפכו כבדים תוך שנתיים, וצמחי פריחה שדורשים שמש מלאה אם הקיר מוצל. כמו בכל גינון במרפסת, המיקרו-אקלים של הקיר הספציפי שלכם קובע יותר מכל רשימה, וכדאי לנסות שורה אחת לפני שממלאים משטח שלם.

כמה זמן עד שזה נראה מלא

מערכת מודולים שנשתלת בצפיפות המומלצת נראית מלאה יחסית מהר, לרוב בתוך עונה אחת עד שתיים, כי מלכתחילה יש בה הרבה נקודות שתילה. מטפס יחיד על סבכה לוקח יותר זמן, ובדרך כלל מדובר בשנה עד שלוש עד לכיסוי משמעותי, תלוי במין הצמח, בחשיפה ובגודל העציץ. מי שרוצה תוצאה מיידית לאירוע מסוים יתאכזב משתי השיטות.

מה זה עושה לפרטיות ולחום

מסה ירוקה חוסמת מבט וגם מפחיתה במידה מסוימת את החום שמוחזר מקיר חשוף בשעות אחר הצהריים, כי העלווה מצלה על הקיר ומאדה מים. מנגד, אותה מסה חוסמת גם אוויר, ובמרפסת סגורה למחצה היא יכולה להקטין את תחושת האוורור. זה שיקול שכדאי לשקול לפני שממלאים את כל הקירות הזמינים ולא אחרי.

דוגמה מלאה: משטח 2 על 1.5 מטר במרפסת מערבית

מרפסת בקומה 5, קיר מערבי, תכנון של משטח ירוק בגודל 3 מטר רבוע. במערכת מודולים המשקל הרווי המשוער הוא 120 עד 270 ק"ג, שמתרכזים על קיר אחד. בחירה שנעשתה בפועל: מבנה עומד על הרצפה, בעומק 40 ס"מ, שנשען על הקיר ומקובע אליו בשתי נקודות בלבד לייצוב מפני רוח, לאחר התייעצות מקצועית.

ההשקיה נעשתה בשני קווי טפטוף, עליון ותחתון, עם מחשב השקיה סוללתי. בשורה העליונה נשתלו עשבי תיבול קשיחים שאוהבים שמש, בשורות האמצע צמחי עלווה משתפלים, ובתחתית, שם המצע נשאר לח יותר, צמחים שסובלים לחות. בתחתית הותקנה תעלת איסוף שמנקזת לכיוון פתח הניקוז. אחרי קיץ אחד, הבעיה היחידה הייתה שתי משבצות בשורה העליונה שהתייבשו מהר מהשאר וקיבלו טפטפת נוספת.

מה משתבש בפועל

קיר ירוק סולח פחות מעציץ בודד, כי כל שגיאה מתבטאת בכל המשטח בבת אחת ומול הקיר של הבית. אלה הכשלים החוזרים:

• לחות קבועה על הקיר. מערכת צמודה לקיר בלי מרווח אוורור מייצרת רטיבות מתמשכת, ולעיתים כתם שמופיע בצד הפנימי של הקיר אחרי חורף.
• קידוח לפני בירור. עיגון למעטפת הבניין בלי בדיקה מקצועית ובלי אישור הוא בדיוק המקום שבו נזק לאיטום מתגלה שנה אחר כך.
• הסתמכות על השקיה ידנית. בכיסי בד קטנים בקיץ ישראלי זה עובד עד ליום השרב הראשון.
• שורה עליונה שרופה ושורה תחתונה רקובה. אותה כמות מים לכל הגבהים היא הכשל הקלאסי של קיר ירוק.
• רוח בקומה גבוהה. משטח ירוק הוא מפרש. מבנה עומד שלא מיוצב יכול ליפול, ובמרפסת גבוהה זה מסוכן.
• גיזום שנדחה. מטפס שלא נגזם שנתיים הופך למסה כבדה שנכנסת לחריצים, למזגן ולתריס.
• קיר מלאכותי בשמש מלאה. החומר דוהה ומאבד צבע, ובאזור החוף גם אוסף אבק ומלח שקשה לשטוף.

צ'קליסט לפני שמתקינים

1. החליטו אם המשקל עובר לקיר או לרצפה, לפני שבוחרים מוצר.
2. חשבו משקל רווי למטר רבוע וכפלו בשטח המתוכנן.
3. לכל קיבוע למעטפת הבניין: בררו מול איש מקצוע בעל רישיון, ובבית משותף גם מול ועד הבית.
4. תכננו קו טפטוף עליון ותחתון, ולא קו אחד.
5. תכננו איסוף וניקוז בתחתית, עם שיפוע לנקודת הניקוז של המרפסת.
6. השאירו מרווח אוורור בין המערכת לקיר.
7. ודאו שאתם מגיעים פיזית לכל חלקי המשטח לצורך גיזום, החלפת צמח וניקוי טפטפת.
8. התחילו בשורה או שתיים לפני שממלאים משטח שלם.